<h1>פסקי הר"ש מלונדון</h1>
<h2>דף כ.</h2>
ואומ' כל הנודר לעשות מצוה אחת חייב לעשותה וראיה מהאומ' אשנה פר' זו או הלכה זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל [נדרים ח' ע"א], והא דאמ' בפ' שבועת ביטוי [שבועות כ' ע"א] אמ' שמואל שצריך שידור בדבר הנדור מיירי כשאוסר דבר אחד עליו.
<h2>דף מד.</h2>
המשכיר בחור אחד להרויח עבורו בבית אחד וקוצב ופוסק עמו שיתן בידו שלשי' ליטר' להרויח בהם למחצית שכר וגם יתן לו סך אחד לשנה וכל שאר המעות שילוה השכיר בבית יהיה משל בעל הבית, וכשיגיע שנה או שנתים אומ' בעל הבית לשכיר איני חפץ יותר לשכור שכיר תניח לי משכונותי וכל חובותי שהלויתה משלי אומ' השכיר כרצונך אך באותן הל' ליטרי' רוצה אני לחלוק בשבח. והשיב בעל הבית עד היום הזה יהיה לך חצי השבח ומהיום ואילך יהיה הכל שלי, והשיב השכיר שמא יש באות' משכונות שישארו שבח, ומאותו שבח כל החצי שלי פסק מו' הש"ר מכ"ל, דאי מישראל קונה משכון בשעת הלואתו מן הגוי הדין עם השכיר ליטול חצי השבח מכל המשכונות הנשארים מאות' ל' ליטרי'.
<h2>דף מה.</h2>
אדם שנותן מעות לחבירו לעשות סחורה להרויח ולא הרויח מהם [או] לא קנה (או) [ולא] הרויח מהן או קנה מהם אכן אומ' לעצמי עשיתי מה שעשיתי דין זה פסוק מיה' דתניא בתוס' [ב"מ פ"ד הי"א] הנותן מעות ליקח מהם פירות ובאחרונה אמ' לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם יש עדים שקנה מוציאין ממנו בעל כרחו, גם בירושלמי [שם פ"ה ה"ג] המוותר כסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת, ואם ידוע שקנה מוציאין ממנו בעל כרחו, וזה נמצא בספ' אכן אני מסופק אם יכולין להש(י)ביעו אם הרויח מהם דאפי' היה מודה שהרויח ולא הרויח (נמ') [כמו] שנר' לבעל המעות בעל המעות יכול להשביעו מידי דהוה אאפוטרופוס כ"ש כשאמ' שלא הרויח מהן.
